ליבנה דני שירותים פיננסיים בע"מ נ' פנקר

פסק דין

בפני תביעה לביצוע 3 שיקים בסך של 550 ₪ כל אחד, אשר נמסרו לתובעת בתמורה להתחייבותה לפעול להפחתת חובות הנתבע כלפי נושים שונים.

התובעת הינה חברה פרטית אשר לפי הצהרתה עוסקת במתן סיוע לאנשים אשר נקלעו לחובות. מנהלה ובעל השליטה בתובעת הינו מר דני ליבנה (להלן: "דני ליבנה"). הנתבע הינו אחד מאותם חייבים אשר איתרע מזלם. הנתבע נקלע לחובות ומתנהלים נגדו הליכי הוצאה לפועל על ידי נושים שונים.

בסוף 2009 נודע לנתבע כי התובעת עוסקת בטיפול בענייני הוצאה לפועל. הנתבע פנה לתובעת ובקש ממנה לטפל בתיקים שמנהלים נגדו נושיו. בעקבות פניית הנתבע לתובעת, הוסכם בין הצדדים במהלך דצמבר 2009 כי התובעת תעניק שירותים לנתבע וכנגד זאת ישלם לה הנתבע סך של 6,050 ₪.

הנתבע מסר לתובעת 11 שיקים מעותדים בסך של 550 ₪ כל אחד, משוכים ל- 6 בכל חודש מיום 6.1.10 ועד 6.10.10. השיק הראשון משיקים אלו נפרע. השיקים הבאים חוללו, ברם הנתבע התייצב במשרדי התובעת ופרע במזומן 7 מהשיקים הנוספים. שלושה מהשיקים בסדרת השיקים שנמסרה לתובעת, שיקים משוכים ליום 6.5.10, 6.6.10 ו- 6.7.10 (להלן: "השיקים") לא נפרעו ותמורתם לא שולמה לתובעת, שלכן הוגשו לביצוע.

לטענת הנתבע, כנגד התחייבותו לשלם שכר טרחה לתובעת, התחייבה התובעת לעשות את כל הדרוש להתמודדות עם החובות השונים שרובצים על הנתבע, כולל הופעות בבתי משפט, הגשת התנגדויות לבית המשפט וללשכת ההוצאה לפועל וכן ניהול משא ומתן עם הנושים להפחתת החובות. בפועל, טוען הנתבע, הוא לא קבל כל שירות מהתובעת ואף נגרמו לו נזקים שכן חובותיו גדלו ופניותיו לתובעת הושבו ריקם. בנוסף, טוען הנתבע שהוטעה על ידי התובעת שהתיימרה לספק לו שירותים משפטיים אשר רק עורכי דין מוסמכים לתת.

לטענת התובעת, התחייבה התובעת לסייע לנתבע להגיע להסדרים עם נושיו והיא פעלה לפי ההסכם, נהלה משא ומתן עם הנושה ואף סייעה לנתבע בהשגת הלוואה, כך שאין הצדקה לכך שהנתבע לא יעמוד בהתחייבותו לשלם את מלוא שכרה. עוד טוענת התובעת שאין היא מבצעת כל פעולה שיוחדה לעורכי דין, שכן כל פעולותיה בוצעו בשליחות הנתבע והתמצו בניהול משא ומתן.

התובעת תמכה גרסתה בתצהירו של דני ליבנה והנתבע תמך גרסתו בתצהירו. בדין שהתקיים בפני היום נחקרו המצהירים והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

טענת הנתבע כנגד ביצוע השיקים הינה למעשה טענת כשלון תמורה מלא.

טענה בדבר "כשלון תמורה מלא" מתארת מצב בו נמשך השטר כנגד התחייבות נגדית של הנפרע, אולם זה לא קיים התחייבותו הוא. במצב שכזה, לפי דיני החוזים, רשאי המושך לבטל את החוזה ובכך להשתחרר מחובתו לקיים התחייבותו הוא. זה בדיוק אשר טוען לו הנתבע. הנתבע טוען שהתובעת התחייבה ליתן לו מגוון שירותים להסדרת חובותיו אך בפועל לא קבל שירות כלשהו.

טענת הנתבע הינה טענה בעלת יסוד שלילי. הנתבע הרי טוען שהתובעת לא נתנה לו שירות כלשהו. במצב של טענה בעלת יסוד שלילי, נטל הראיה המוטל על הטוען קטן משמעותית מזה המוטל בדרך כלל. הנתבע הסביר כיצד הובטח לו טיפול בהליכים שנוהלו נגדו, הנתבע תיאר כיצד פניותיו לתובעת לא נענו והנתבע גם צירף חשבוניות המראות כיצד עמד בביצוע התשלומים לתובעת במשך מספר חודשים. ודוק, אין לשכוח כי נקודת המוצא של ההתקשרות הינה מצוקה גדולה של הנתבע בשל חובותיו כאשר למרות מצוקתו, עושה הנתבע מאמצים ומגיע חודש אחר חודש למשרדי התובעת כדי לשלם במזומן כספים. נחה איפוא דעתי כי במצב זה עמד הנתבע בנטל הנדרש ממי שטוען טענה להפרת ההתחייבות כלפיו, ודאי כשמדובר בטענה בעלת יסוד שלילי כאמור.

במצב זה, עבר הנטל לתובעת להראות אילו פעולות בצעה עבור הכספים שגבתה והיא עוד מבקשת לגבות מהתובע. התנהגות התובעת בכל הנוגע לנטל זה ועדות דני ליבנה הותירו רושם עגום.

ראשית לכל, לא ברור מדוע לא הציגה התובעת את ההסכם שנכרת בינה לבין הנתבע, הסכם אשר עשוי היה להבהיר אילו פעולות התחייבה התובעת לבצע עבור הנתבע.

שנית, התובעת טוענת שבצעה פעולות שונות עבור הנתבע. התובעת לא טורחת לפרט אילו פעולות בצעה ולא טורחת לציין מועדי פגישות, נוכחים בפגישות ותוכן הפגישות.

שלישית, בעדותו, טען דני ליבנה כי ניהל משא ומתן עם נושים של הנתבע, ברם לא ידע לציין את זהות אותם נושים (עמ' 6, ש' 27 בפרוט').

ורביעית, בדיון ביום 12.1.11 טענה התובעת לשלל פעולות שבצעה עבור הנתבע בתיקי הוצאה לפעול, ברם לא הוגש ולא הוצג ולו מסמך בודד שיתמוך בטענות אלו.

למעשה, זולת סיסמאות כוללניות על מה שנוהגת התובעת לעשות עבור לקוחותיה, לא זכר דני ליבנה ולא ידע לפרט ולו פעולה בודדת שבצע עבור הנתבע. לפיכך, גם אם אקבל את גרסת התובעת שלפיה כל שהתחייבה לו כלפי הנתבע זה סיוע בהשגת הסדרים מול נושיו ותו לא, אפילו מעט מזאת לא הראתה התובעת שעשתה.

ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבע נעשתה כשנקודת המוצא הינה מצוקה של הנתבע. מצוקת אדם אשר נקלע לחובות כאלו שאין עוד ביכולתו להתמודד עימם. אף התובעת טענה שכחלק מפעילותה עבור הנתבע פעלה להכרזתו כמוגבל באמצעים. והנה, במצוקתו הגדולה מסתבר שהנתבע עוד הוסיף על התחייבויותיו גם התחייבות לתובעת ובסכום שרחוק מלהיות מבוטל, 6,050 ₪, ומסתבר שגם פעל ופרע את מרבית הסכום. פרע, עד שנואש. במצב זה, חובתה של התובעת להציג ראיות לביסוס טענותיה זועקת. ראיות שיראו שהנתבע לא בכדי ניאות לשלם לה סכומים כה גדולים למרות חובותיו. התובעת לא עשתה כן.

לפיכך, אני מקבל את גרסת הנתבע, קובע כי התובעת לא עמדתה בהתחייבויותיה כלפי הנתבע ולא פעלה כפי שהתחייבה לסייע לו להתמודדות עם נושיו. במצב זה, זכאי היה הנתבע שלא לפרוע את השיקים ודי בכך כדי לדחות את התביעה.

נוכח מסקנה זו, מתייתר הצורך לבחון אם בכלל יש תוקף להתקשרות בין התובעת לנתבע, כאשר לטענת הנתבע התיימרה הנתבעת ליתן לו שירותים שיוחדו לעורכי דין.